פורטל נפגעי רשלנות רפואית ונזקי הגוף

התייחסות לקויה למאפייניו המיוחדים של החולה בעת מתן הטיפול הרפואי

מאת: עו"ד אבי לוטן

בתביעות רשלנות רפואית נתקלים אנו לעיתים במצב בו רשלנות הצוות הרפואי נובעת מאי מתן התייחסות ראויה למטופל בעל מאפיינים מיוחדים כגון פגיעות קודמות או טיפולים קודמים אשר דורשים מענה רפואי שונה מהרגיל.

כך לדוגמא בת.א. (מחוזי חיפה) חטיב ויסאל (קטינה) ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות נדון עניינה של ילדה שסבלה ממום מולד בליבה ולאחר ניתוח ממושך בבית החולים רמב"ם סבלה מקשיי נשימה. בית המשפט קבע כי בשגרה היה רואה במענה שניתן על ידי בית החולים למצוקה הנשימתית של החולה כסביר, במקרה דנן, לאור הניתוח הממושך אותו עברה התובעת לפני כך היה על בית החולים לנקוט משנה זהירות בנוגע למצבה הרפואי.

ביום 29.5.94 בהיותה בגיל שנתיים ימים נזקקה התובעת לניתוח לב נוסף. לשם כך אושפזה התובעת בבית החולים רמב"ם בחיפה לניתוח שנמשך כ- 8 שעות, כשהתובעת מורדמת ומונשמת, ועבר בהצלחה. עם סיומו, הועברה התובעת מחדר הניתוח אל היחידה לטיפול נמרץ ילדים שבבית החולים, כשהיא מונשמת. כחצי שעה לאחר מכן, הופיעו קשיי נשימה, מצבה של התובעת החמיר והגיע עד דום לב. היה צורך בהחייאה ובהחזרת הנשימה התקינה. הצוות הרפואי טיפל בתובעת, הנשים אותה בלחצים גבוהים, והציל את חייה, אך לחץ ההנשמה היה כה רב, עד כי ריאותיה התפוצצו והאוויר חדר אל בית החזה. כתוצאה מכך היה צורך להחדיר מחטים לבית החזה ולבצע חיתוכים בדופן בית החזה, לשם הוצאת עודפי האוויר מגופה. למרות זאת, רק לאחר החלפת קנה הנשימה (הטובוס) שהיה סתום לא חל שיפור במצבה. בעקבות זאת, לקתה התובעת בפיגור שכלי ובנכות של 100 אחוזים לצמיתות.

ביהמ"ש קבע כי הראיות שהובאו בפניו מעלות כי התובעת הועברה אל היחידה לטיפול נמרץ ילדים כשהיא מונשמת; נעשו בדיקות מעבדה, והיא חוברה למכונות הניטור כדרוש. ההנשמה נעשתה באמצעות המכונה, והאוויר הוזרם אל הריאות דרך טובוס, צינור המוחדר אל קנה הנשימה. הטובוס שימש הן להחדרת האוויר אל הריאות פנימה, בלחץ, והן כדי לאפשר את יציאת האוויר מן הריאות, החוצה.

במצב דברים זה, אפשרית תקלה בהנשמה עקב סתימה חלקית או מלאה של הטובוס בו עשויה להצטבר הפרשה של ריר ורוק. לעיתים, כבמקרה דנן, עשוי להיווצר מעין "פקק" (מוקוס) עקב הצטברות הריר והרוק בצינור, כאמור. הפקק, במקרה דנן, לא גרם חסימה מוחלטת של זרימת האוויר בטובוס. כאשר האוויר הוחדר פנימה בלחץ - המוקוס לא חסם את כניסת האוויר שהמשיך להיכנס פנימה אל הריאות, בלחץ המכונה או ההנשמה הידנית. לעומת זאת, כאשר היה צורך ביציאת האוויר החוצה, הפקק גרם לחסימה מלאה. כל עוד התקלה לא טופלה על ידי הוצאת הטובוס והחלפתו או על ידי שאיבת המוקוס החוצה או על ידי הפחתת הצטברות ההפרשות בטובוס, נמשכה הצטברות האוויר בריאות, בלחץ הולך וגובר, כל זמן שההנשמה פועלת. מצב זה לא טופל על ידי הצוות הרפואי, לא בשאיבה, לא בהוצאת הטובוס, ולא בדרך אחרת.

הריאות התפוצצו מפאת לחץ האוויר שהונשם בחוזקה אל תוך ריאותיה של התובעת. האוויר זרם גם אל בית החזה ואל מתחת לעור; בפעולת חירום היה צורך להוציא את האוויר מן הגוף; זאת ניסו לעשות תחילה על ידי החדרת מחטי ניקוז לבית החזה; הדבר לא הביא לשינוי הנדרש אם כי אוויר יצא בלחץ דרך המחטים; היה צורך בנקיטת צעד דרסטי עוד יותר, גרימת חתכים בצידי בית החזה. אז הובחן בבירור ביציאת האוויר מתוך הגוף.

רק לאחר מכן הוצא הטובוס והוצאתו גרמה להקלה מידית, הסכנה חלפה, ומשהוחדר טובוס חדש, ההנשמה חזרה להיות תקינה ומצבה של התובעת התייצב.

מסקנת ביהמ"ש היא כי הוכח שהטיפול הרפואי בתובעת לא עמד, למרבה הצער, ברמה הנדרשת, וכי כתוצאה מכך ארע האירוע שגרם לנזק המוחי, בעוד שטיפול רפואי מיומן היה מונע זאת. מדובר בקטינה הלוקה בליבה, מונשמת וחסרת הכרה שהועברה מחדר הניתוח אל המחלקה לטיפול נמרץ ילדים, לאחר ניתוח ממושך. היא הועברה לאחריותם של הרופאים והצוות במחלקה לטיפול נמרץ ילדים.

ביהמ"ש קבע כי מצב זה מחייב תשומת לב מיוחדת והשגחה קפדנית ומתמשכת על מצבה, לשם מניעת סיכונים מיותרים ונקיטת אמצעי זהירות מפני תקלה אפשרית. התקלה האמורה היא נדירה, אך אפשרית, והצוות הרפואי חייב היה להיות ער לאפשרות התרחשותה. היה עליו לנקוט אמצעים למניעתה. אחד מהם, העיקרי, הוא ביצוע שאיבות של הקנה, למנוע הצטברות הפרשות והיווצרות פקק (מוקוס) החוסם את מעבר האוויר בקנה. שאיבות כאלה לא בוצעו במקרה דנן. היה חובה לבצען. האחריות לטיפול הרפואי רובצת על הצוות הרפואי ואינה ניתנת להעברה. חובת הצוות הרפואי הייתה לבצע את השאיבות עוד קודם לכן, ובמידת הצורך למנוע את ההשהיה בביצוע השאיבות על אף רצונה של האם לראות מה מצב בתה, לאחר הניתוח.

לאור האמור, קבע ביהמ"ש כי מוטלת על הנתבעת אחריות בנזיקין לתוצאה הקשה שנגרמה. היה על הצוות הרפואי לדאוג לכך שהתקלה לא תקרה, או לפחות לנקוט אמצעים סבירים למניעתה. משקרתה התקלה, לא הייתה הצדקה להגיע למצב כה קיצוני ובלתי נסבל, שריאות התובעת מתפוצצות בגלל המשך החדרת האוויר בלחץ לתוך ריאותיה. אמנם, במצב החירום שנוצר, הגיב הצוות הרפואי במהירות, אך התגובה הנכונה, הוצאת הצינור הסתום מקנה הנשימה של התובעת, איחרה במאוד לבוא.

במקרה דנן הצוות הרפואי לא נקט בפעולות המתחייבות למניעת סתימת הטובוס; המשיך בהנשמה בלחץ ניכר עד להתפוצצות הריאות, ואיבחן אך במאוחר את הסיבה לתקלה. על כן, קבע ביהמ"ש כי הנתבעת חבה בנזיקין כלפי התובעת, לפצותה על נזקי הגוף שנגרמו לה בגין האירוע. ביהמ"ש קבע לאור דעת המומחים הרפואיים שהתובעת לא תחיה מעל גיל 21.

בסיכומו של דבר, ביהמ"ש פסק שעל הנתבעת לשלם לתובעת את הפיצויים המחושבים עד הגיע התובעת לגיל של 21 שנה, בסך של 1,553,650 ש"ח. בנוסף נקבע כי על הנתבעת לשלם לתובעת על דרך של תשלום עיתי, עד אחרית ימיה, מגיל 21 שנה ואילך, את הסך של 12,600 ש"ח לחודש.

לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית. פניה ישירה לעו"ד לוטן: 054-7930927. טל': 03-6916555, דוא"ל:lotanlaw@gmail.com