פורטל נפגעי רשלנות רפואית ונזקי הגוף

רשלנות רפואית – אבחון מאוחר בשל מעקב רפואי לקוי

מאת: עו"ד אבי לוטן

לעיתים אנו נתקלים במקרים בהם חולים מקבלים טיפול רשלני בשל מעקב רפואי לקוי אודות עברם הרפואי.

חשיבותו של תיעוד ההיסטוריה הרפואית ומעקב אחר ביקורים קודמים אצל רופאים מומחים ותוצאות אותם ביקורים, גדולה במיוחד באיבחון מחלת הסרטן.

בת.א. (שלום - ירושלים) הדסה בירמן נ' מכבי שירותי בריאות ואח' נדון עניינה של חולת סרטן אשר, עקב רשלנות של הרופאים המטפלים, שלא טרחו לברר קיומן של בדיקות קודמות עם החולה, טיפלו בה באופן שגוי.

התובעת, ילידת 1932, אובחנה ברגלה השמאלית מלנומה ממאירה (גידול סרטני ממאיר).

עוד במהלך שנת 2002 הבחינה התובעת בפצע טורדני ברגלה השמאלית שלא נרפא במשך מספר חודשים. התובעת הזמינה תור במרפאת מומחה למחלות עור ומין. ביום 15.10.02 נבדקה התובעת אצל רופא עור אשר אבחן את הגורם לפצע לשיטתו ומצא סדקים הנובעים מהתייבשות העור והורה לה למרוח את הרגל בשני סוגי משחות ולחבשה באופן מתמיד.

כעבור מספר שבועות ומשהפצע לא הגליד, במסגרת ביקור במרפאה ביום 20.11.02 אצל רופאת המשפחה, שאלה התובעת בעצתה והיא הורתה לה להמשיך בטיפול שהומלץ לה על ידי רופא העור. ביום 10.4.03 פנתה התובעת שוב אל רופא עור אשר איבחן זיהום ברגל והורה על שימוש באחת המשחות שרשם לתובעת בעבר. כן הפנה אותה למכון אורטופדי "שול" בירושלים.

תחת זאת, התובעת פנתה לפודיאטר (מרפא המתמחה בריפוי כף הרגל) בקופה. היא טופלה אצלו שלוש פעמים והוא אבחן את הפצע ברגל כיבלת וכיב. כמו רופא העור, גם הוא הורה לה למרוח משחה על הרגל וביצע פעולה כירורגית כואבת לצורך ניקוי קרישי דם מעקב הרגל. כן הורה לתובעת לרכוש מדרסים אורטופדיים להגבהת הרגל כדי למנוע חיכוך הפצע וכך עשתה. בכל הרשומות הרפואיות של הפודיאטר נרשם שלתובעת אין צורך בביקורים נוספים במרפאתו. ברם, מאחר ולא חל שיפור משמעותי במצב, התובעת פנתה שוב אל רופאת המשפחה, שהפעם בעצת הפודיאטר הפנתה אותה לפודיאטרית נוספת. גם אצל הפודיאטרית, התובעת טופלה שלוש פעמים (בימים 23.7.03; 30.7.03; 14.8.03). הפודיאטרית אבחנה יבלת ושטף דם ברגל וביצעה הליך כירורגי ברגל בעקבותיו היה נראה שיפור מסוים במצב.

ברם, זמן לא רב לאחר מכן שב הפצע ברגל לדמם. מפאת פחדה מהטיפול נמנעה התובעת מלשוב לפודיאטרית ופנתה במקום זאת, שוב, אל רופאת המשפחה, אך גם זאת ללא הועיל.

בסופו של יום לאחר מספר חודשים פנתה לרופאה מנהלתית בקופת החולים וזו הציעה לה לפנות למרפאה בבית החולים הדסה עין כרם. בחודש מאי 2004 כשהתייצבה בבית החולים הדסה, היא נשלחה לביופסיה וכעבור עשרה ימים עת הגיעו התוצאות, הוחלט לבצע ביופסיה שנייה עוד באותו היום.

לאחר יומיים אובחן ברגלה מלנומה ממאירה שהתפתחה והעמיקה עד מאוד עקב משך הזמן הארוך בין הופעתה לראשונה לבין גילויה בביופסיה. ביום 29.6.04 עברה ניתוח כירורגי בו נכרת הגידול מהרגל והחור שנפער בה כוסה בעור שנלקח מהירך הימנית. כן הוצאו בלוטות למפה מהמפשעה. באחת הבלוטות התגלה גידול כך ששבוע לאחר הניתוח הראשון נאלצה לעבור ניתוח נוסף בהרדמה כללית בו עברה דיסקציה של כל בלוטות הלימפה במפשעה השמאלית. בעקבות הממצאים התובעת החלה בחודש אוגוסט 2004 לקבל טיפולים כימותרפיים אימונולוגיים בבית החולים הדסה עין כרם.

ביהמ"ש קבע שהייתה מוטלת על רופא העור החובה לקשר בין שני הביקורים של התובעת אצלו, לחקור ולדרוש לא רק על סמך הרישומים הרפואיים שעמדו לפניו, אלא גם על פי דברי התובעת, האם קיים קשר בין מצבה הקודם ותלונותיה בביקור השני. נוסף לכך, רופא העור הודה בחקירתו הנגדית בלשון שאינה משתמעת לשני פנים, כי לוּ היה מקשר בין שני הביקורים הוא היה שולח את התובעת לביופסיה. פשיטא שהיה על הרופא להזמין את התובעת לביקור עוקב כדי להיעזר באותו טיפול אותו ביקש לקבל ממכון שול. סופו של יום אפוא, נמצאה רשלנות בטיפול שהעניק רופא העור לתובעת.

ביהמ"ש קבע כי גם כאן יש לומר כי אי התחקות אחר מקור התחלואה של התובעת שניצבה לפניו, אינה התנהגות סבירה של רופא המטפל. יתר על כן, בעניין זה הפודיאטר אינו יכול ליהנות מהספק, שכן הרשומות הרפואיות שערך, גם הן אינן עומדות בפני מבחן הביקורת. העובדה שהפודיאטר רושם כדבר בשגרה שסיבת ההפניה של כל החולים המבקרים במרפאתו היא "כאבים בשתי הרגליים", ובשולי כל ביקור מופיע ש"אין צורך במעקב", אומר יותר מדרשני.

במקרה זה לא ניתן לומר כי מחדלי הרישום של הפודיאטר הסבו לתובעת נזק, אך יש בכך כדי לשלול ממנו את הטענה כאילו חקר ולו באמצעות התובעת את מועד התהוות הפצע. אך מעל הכל, הפודיאטר גילה בבדיקתה של התובעת כי קיימת אצלה בעיית עצבים משמעותית, אך הוא לא הפנה אותה למומחה כלשהו בעניין זה. נכון הוא שהוא ראה לנכון להפנות את התובעת בכל זאת לטיפול המשך אצל הפודיאטרית, פודיאטרית כמותו, אך דבר לא נעשה בעניין הבעיה הנוספת שהוא גילה בתחום הנוירולוגיה. גם בכך אפוא, לדעת ביהמ"ש, חטא הפודיאטר.

בנוגע להמשך הטיפול שניתן לתובעת אצל הפודיאטרית נקבע שלמרות שהטיפול שהעניקה הפודיאטרית לתובעת נתן תוצאות טובות, ולכאורה היא לא חטאה בתפקידה, הרי שהוכח כי היא לא קבלה מידע אודות הטיפולים האחרים שהתובעת קבלה לפני הביקור אצלה ולא מידע מספיק על מועד התהוות התחלואה. היא גם הודתה בפה מלא כי לו ידעה את העובדות לאשורן היא הייתה שולחת את התובעת לביופסיה. אכן היה על התובעת לדווח לפודיאטרית למשך כמה זמן יש לה את הפצע ומה היו הטיפולים שעברה. ברם, לא נראה לי שהתובעת הסתירה מהפודיאטרית את המידע שהיא חשבה שחשוב היה לפודיאטרית לדעת אותו.

מכל מקום, ביהמ"ש קבע כי היה זה מתפקידה של הפודיאטרית לדרוש ולחקור את התובעת על מצבה הרפואי. קל וחומר אם התובעת לא ספקה לפודיאטרית את כל המידע הדרוש לה כפי שהיא עצמה בקשה ממנה. ועל כל אלו יש להוסיף שרישומיה הרפואיים של הפודיאטרית לקו בחסר כשם שלקו אלו של הפודיאטר, שכן גם אצלה, לגבי כל מטופל, כדבר בשגרה, נרשם כי המשך המעקב יהיה לפי צורך קליני.

ביהמ"ש קבע שרופאת המשפחה שמעה בפעם הראשונה על הבעיות של התובעת באשר לפצע ברגלה היה ביום 27.10.03. משכך, אפוא, יש מקום לשאול אם החל מאותו שלב ביודעה שהתובעת כבר ביקרה אצל שלושה מומחים שונים במספר ביקורים, היא לא טיפלה בתובעת בצורה נאותה.

במהלך הדיון לא הייתה מחלוקת שלכל הפחות ביום 27.10.03 רופאת המשפחה הייתה מודעת לביקורים שהתובעת קיימה אצל הרופאים השונים שכן אלו מוצאים את ביטויים ברשומה של רופאת המשפחה מיום זה. יתרה מזאת. כאמור, רופאת המשפחה ציינה בעדותה בביהמ"ש כי באותו שלב עלה על לבה החשד שמדובר בגידול ממאיר סרטני ולכן ביקשה לקבל חוות דעת של רופא מומחה.

לאור זאת, קבע בית המשפט, מתבקשת המסקנה כי גם אם לא היה מוטל על רופאת המשפחה לבחון מיוזמתה את תוצאות הביקור אצל המומחה, הרי שהיה עליה לכל הפחות, לציין את חשדה ברישומיה, על מנת שבביקורה הבא של התובעת אצלה היא תוכל לעמוד על מצבה. רישום מעין זה לא נעשה, והתוצאה הייתה כי בביקוריה הבאים של התובעת אצל רופאת המשפחה, ביום 19.02.04 וביום 7.04.04, היא לא נשאלה דבר אודות תוצאות הביקור אצל המומחה. זאת כאמור, על אף שרופאת המשפחה, על פי עדותה שלה, חשדה כי לתובעת יש גידול ממאיר סרטני.

לדעת ביהמ"ש, בנסיבות אלו פשיטא גם שאין לבוא חשבון עם התובעת על כך שלא הלכה ל"אורטופד" בהתאם להפניה שקיבלה מרופאת המשפחה. הפניית רופאת המשפחה את התובעת לאורטופד או לפודיאטר נטעה בלבה של התובעת את התחושה כי מדובר בעוד מתן טיפול מקומי במשחות וכדומה כדרך שקיבלה בעבר, והיא, כך על פי עדותה, ויתרה על כך מאחר ולא ראתה תועלת מטיפולים אלו בעבר. ברור מאליו, כי לו הייתה רופאת המשפחה מציינת בפני התובעת, כי ההפניה נועדה לצורך הפרכת החשד כי מדובר בגידול סרטני וכדי לשלול צורך בביצוע בדיקת ביופסיה, התובעת הייתה פועלת לאלתר למימוש ההפניה ונבדקת על ידי מומחה, גם אם לא אצל הפודיאטרית כפי שהופנתה.

בית המשפט קבע, כי במכלול מחדליה של רופאת המשפחה, החל מאי הפנייתה לבדיקת ביופסיה, לכל הפחות ביום 27.10.03, וכלה באי ביצוע מעקב אחר תוצאות הפניית התובעת למומחה, היא התרשלה כלפי התובעת.

ביהמ"ש סיכם כי כל אחד מהמטפלים התרשל, כל אחד בתורו כלפי התובעת. אכן תרומתו של כל מטפל בעיכוב אבחון המחלה אינו זהה וכפועל יוצא מכך הקשר הסיבתי בין התרשלותו לחומרת הנזק. ברם, חלוקה מעין זו אינה כה משמעותית, שכן אחריותה של הקופה חולשת, הן כמעביד המטפלים והן באופן עצמאי, על מלוא נזקי התובעת.

למרות שרופא העור לא היה יכול לאבחן את הבעיה בביקור הראשון של התובעת אצלו, על ציר הזמן הייתה התובעת צריכה להיות מופנית לבדיקת ביופסיה על ידי מי מהרופאים. משכך, למרות שהתובעת לא חזרה אל הפודיאטרית לאחר שהורע מצבו של הפצע (לאחר תקופת שיפור זמני, בעקבות הטיפול שהפודיאטרית נתנה לה), רופאת המשפחה, המהווה החוליה המקשרת בין כל רופאי הקופה מתוקף תפקידה כרופאת המשפחה, שראתה את כל התמונה ולאחר שהפצע החמיר, כאמור, הייתה צריכה לדעתו לפעול אחרת.

ביהמ"ש מציין כי על מוסד רפואי לדאוג לקביעת מנגנון שיבטיח את שיתוף הפעולה הנדרש בין הרופאים המטפלים השונים באופן שחולה יזכה לקבל טיפול מיומן כמו גם מעקב רפואי נדרש. לכן, למרות שביהמ"ש סבור היה כי היה על רופאת המשפחה לנקוט פעולות מיוזמתה כדי לוודא שהתובעת אכן הלכה לפודיאטרית כמצוותה, והיא הייתה רשאית להניח שהיא אכן פעלה על פי הנחיותיה, עצם העובדה שהתובעת ביקרה אצל שורה של רופאים במשך תקופה כה משמעותית וקרדינאלית מבחינת התפתחות המחלה שקיננה בגופה, ואיש מהם לא קישר בין כל הביקורים והטיפולים הרפואיים שעברה, מראה על מערכת מעקב ודיווח לקויה.

נקבע משהגידול אובחן כשעמד על עובי של 6 מ"מ, הרי שאם הגידול היה מאובחן בביקורה השני של התובעת אצל רופא העור, ובוודאי אם היה מאובחן בביקור הראשון אצלו, היה גודלו אז פחות ממילמטר אחד. אם נייחס את רשלנותם של הנתבעים מבחינה כרונולוגית החל מהביקור השני של התובעת אצל רופא העור, ביום 10.4.03, באותו יום, הגידול שכבר כינן ברגלה של התובעת היה מינורי הניתן לריפוי ברוב רובם של המקרים. נקבעה המסקנה שיש מקום לייחס לנתבעים את מלוא הירידה בסיכויי ההחלמה של התובעת.


לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית. פניה ישירה לעו"ד לוטן: 054-7930927. טל': 03-6916555, דוא"ל:lotanlaw@gmail.com