פורטל נפגעי רשלנות רפואית ונזקי הגוף

טיפול שגוי של רופא יכול להוביל במקרים מסויימים למותו של המטופל

מאת: עו"ד אבי לוטן

טיפול שגוי בבעיה רפואית על ידי רופא בניגוד לפרקטיקה המקובלת עלול לעיתים לגרום לאובדן סיכויי ההחלמה ולמות המטופל.
כך לדוגמא בת.א. (חיפה) 447/02 עזבון המנוח משה גולובי ז"ל ואח' נ' מכבי שירותי בריאות – קופת חולים מכבי ואח' נדון מקרה בו רופא עור אשר טיפל בצורה שגויה במלנומה ממארת הביא לחזרת המלנומה ולמות המטופל.
ביום 9.7.1996 פנה מר גולובי ז"ל לרופא עור והתלונן בפניו על מספר נגעים בגופו, בין היתר, על נגע במצח ששינה את צורתו.
כתוצאה מתלונותיו נשלח המנוח לבצע ביופסיית דגימה מהנגע במצח אשר תוצאותיה נשלחו למכון לפתולוגיה השייך ל"אסותא מרכזים רפואיים בע"מ" לאבחון פתולוגי.
ביום 12.8.96 התקבלה תוצאת בדיקת המכון לפתולוגיה ונשלחה ישירות לרופא העור ובה נרשם שיש חשד גבוה לכך שהנגע במצח הוא "מלנומה ממארת" ולפיכך צריך לכרות את הנגע בשלמותו. ביום 27.9.96 הוסר חלק נוסף מן הנגע במצח והרקמה שנכרתה נשלחה לבדיקה פתולוגית נוספת.
כשנה וחמישה חודשים לאחר הסרת הנגע, פנה המנוח לרופא העור והתלונן על נפיחות באזור הנגע שנכרת במצח. רופא העור ביצע ביופסיה אבחנתית ושלח את הרקמה שנכרתה לאבחון פתולוגי. בתשובת המכון לפתולוגיה מיום 5.2.98 נרשם כי הגידול אובחן כמלנומה ממאירה החודרת לעומק רקמת העור ולתת עור וכי שולי הכריתה נגועים על ידי התאים הממאירים.

עם קבלת התשובה של המכון לפתולוגיה, זימן רופא העור את המנוח למרפאתו ודיווח לו על תוצאות הבדיקה ועל הצורך בביצוע כריתה של הגידול במצח. המנוח בחר לקבל את הטיפול במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - בתל השומר, שם אושפז במחלקה לכירורגיה פלסטית ביום 12.2.98. ביום 15.2.98 בוצעה למנוח, בהרדמה מקומית, כריתה רחבה של הגידול במצח.

החל מנובמבר 1998, נתגלו גרורות של המלנומה באזורים שונים בגופו של המנוח. במהלך כל התקופה עבר המנוח סדרה ארוכה של טיפולים, ניתוחים, לרבות, טיפולי הקרנות ארוכות, עד לפטירתו ביום 10.10.00.

במהלך ההתדיינות המשפטית הסכימו המומחים הרפואיים שהובאו מטעם הצדדים כי רופא העור לא טיפל בנגע שהיה במצחו של המנוח בשנת 1996 כנדרש על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת. ביהמ"ש קבע כי הטיפול הכירורגי שהעניק רופא העור למנוח בשנת 1996 היה טיפול רשלני ולא רק טיפול מוטעה שלא תאם את מהות הגידול. רופא העור לא נקט באותה מידת זהירות שרופא סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות.

הפעולה הראשונה אותה ביצע רופא העור הייתה כאמור ביצוע ביופסית דגימה מן הנגע ושליחת הרקמה שנכרתה לאבחון פתולוגי. ביהמ"ש קבע כי פעולה זו הייתה רשלנית מאחר והיה על רופא העור בנסיבות המקרה, לבצע ביופסית הרחקה מלאה ולא להסתפק בלקיחת מדגם מן הנגע. לקיחת מדגם בלבד מן הנגע עלולה לגרום לחדירת תאים של הגידול לכלי הדם או ללימפה ולחזרה מקומית או סיסטמית של המחלה.

כפי שהסביר המומחה מטעם התובעים, לקיחת מדגם מן הנגע מותרת רק במקרים שבהם מדובר בנגעים גדולים של מספר סנטימטרים הנמצאים במקומות "אסטרטגיים" על הפנים כמו על פני הלחיים, האף, זוויות הפה או ליד העיניים או כאשר החשד למלנומה הוא בדרגה נמוכה. מתמונות המנוח לפני כריתת הנגע עולה כי מדובר בנגע קטן ברום המצח, וניתן היה לבצע כריתה מלאה ללא יצירת פגם קוסמטי או אסתטי.

חשדו של רופא העור למלנומה ממאירה לא היה בנסיבות המקרה "חשד בדרגה נמוכה". על חשדו של רופא העור ניתן ללמוד אך ורק מתשובת האבחון הפתולוגי מיום 12.8.96 שבה כאמור נרשמו שתי אבחנות קליניות אפשריות: הראשונה, מלנומה ממאירה והשנייה, נגע שפיר. מעדות רופא העור משתמע כי חשד שמדובר במלנומה ממאירה ומסיבה זו רשם אותה כאבחנה ראשונה.

במצב דברים זה, קבע ביהמ"ש כי לא הייתה כל מניעה לבצע, ביולי 1996, ביופסית הרחקה מלאה כפי שמתחייב על פי הפרקטיקה הרפואית הנוהגת, והסתפקותו של רופא העור בלקיחת מדגם מן הנגע, כאשר הוא חשד שמדובר במלנומה, עולה כדי התרשלות.

הפרקטיקה הרפואית הנוהגת כיום וגם בשנת 1996, היא לכרות שוליים בריאים שרוחבם 5 מ"מ לפחות מסביב למלנומה שאובחנה כמלנומה IN SITU. המסקנה המתחייבת לדעת ביהמ"ש היא כי בטיפול הכירורגי שהעניק רופא העור למנוח בשנת 1996, לא נהג בדרך המקובלת והסבירה. לאחר שקיבל את ממצאי האבחון הפתולוגי מיום 12.8.96, שהעלו חשד גבוה לכך שהנגע הוא מלנומה ממאירה והומלץ על הוצאת הנגע בשלמות, הוא זימן את המנוח לטיפול כירורגי נוסף וביום 27.9.96 הסיר את הנגע ושלח את הרקמה שהסיר לאבחון פתולוגי נוסף. בתשובת המכון לפתולוגיה נרשם כי הנגע אובחן כמלנומה IN SITU וכי שולי הכריתה נקיים מגידול. רופא העור שקיבל תשובה זו לידיו, הפסיק את הטיפול הכירורגי בנגע הראשוני וכל אשר עשה, זימן את המנוח להוצאת תפרים מהצלקת.

רופא העור לא בירר מהו רוחב השוליים הבריאים שהסיר מסביב לנגע והסתפק בתשובת המכון לפתלוגיה מיום 16.10.96 לפיה השוליים חופשיים מגידול. אולם, משהוכח כי הפרקטיקה הרפואית המקובלת שהייתה נוהגת גם בשנת 1996, היא לכרות את הנגע בתוספת שוליים נקיים שרוחבם לפחות 5 מ"מ, וכן שכריתה רחבה יותר של הנגע לא הייתה גורמת לנזק פונקציונאלי או קוסמטי למנוח, ניתן היה לצפות מרופא העור לברר את רוחב השוליים הנקיים ולבצע כריתה נרחבת יותר כדי להגיע לרוחב השוליים המינימאלי המתחייב על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת. רופא העור לא נקט באמצעי הזהירות הסבירים שחייב היה לנקוט כלפי חולה שאובחנה אצלו מלנומה ממאירה.

עוד נקבע כי לא הייתה מניעה מבחינה קוסמטית או פונקציונאלית, לבצע כריתה רחבה יותר ואף ניתן היה להגיע לשוליים בריאים ברוחב 1 ס"מ. גם בהנחה ואכן כריתה רחבה יותר הצריכה במקרה הנדון השתלת עור כפי שסבור רופא העור, הרי היה עליו לשתף את המנוח בשיקוליו בעניין זה וליידע אותו כראוי בנוגע לטיפול הניתן לו ולאופציה הטיפולית הנוספת - השתלת עור בתמורה לכריתה נרחבת.

ביהמ"ש קבע כי החשש לכך שביופסית דגימה, כגון זו שנעשתה בכריתה הראשונה, תגרום לפיזור תאי גידול הוא חשש אפשרי. במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי הוכח קשר סיבתי גם בין אי כריתת שוליים ברוחב של 5 מ"מ לפחות מסביב לנגע לבין חזרת המחלה ומותו של המנוח. המסקנה שנקבעה היא כי כריתת שוליים נקיים שרוחבם פחות מ- 5 מ"מ , במקרים של מלנומה IN SITU, אינה מפחיתה עד למינימום את הסיכון של השארת תאי גידול בסמוך לאיזור הגידול. מכאן שבמקרים בהם לא כורתים שוליים בריאים ברוחב הנדרש, המחלה עלול לחזור, אם בצורת הישנות מקומית של הגידול ואם בכך שתאי הגידול שהושארו יהפכו לתאים חודרניים שיש להם את הפוטנציאל לשלוח גרורות לאיברים אחרים בגוף החולה.

בית המשפט מציין כי מעדויות הרופאים בדיון עלה שכאשר מלנומה IN SITU נכרתת "בשלמותה", סיכויי הריפוי מהמחלה מלאים או שואפים ל- 100%. ריפוי מוחלט ממלנומה IN SITU מותנה בכריתה כירורגית נכונה של הנגע הראשוני, לרבות ובעיקר כריתת שוליים נקיים ברוחב המתחייב על פי הפרקטיקה המקובלת. לחולה במלנומהIN SITU סיכויי החלמה מלאים או שואפים למלאים במידה והוא מקבל את הטיפול הכירורגי המתאים, שהוא הוצאת כל התאים הנגועים מאזור הנגע.

לאור זאת, מסקנת ביהמ"ש היתה שכריתת הנגע שביצע רופא העור, בספטמבר 1996, שלא ברוחב השוליים הבריאים הנדרש על פי הפרקטיקה הרפואית הנוהגת גרמה לחזרת הגידול אצל המנוח, בצורת מלנומה פולשנית ששלחה גרורות לאיברים האחרים בגופו וכתוצאה מכך נגרם מותו.

בסיכומו של דבר, ביהמ"ש חייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך 2,198,000 ₪.


לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית. פניה ישירה לעו"ד לוטן: 054-7930927. טל': 03-6916555, דוא"ל:lotanlaw@gmail.com